שש שנים של עבודה ללא הפסקה, עשייה אינטנסיבית, ריצה למרחקים ארוכים.
פתאום עצירה.
הפסקה לשנה שלמה.
מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, רגיעה.
מתנה.
המנוחה היא הזדמנות לקחת אוויר, לנשום מלוא ריאות ולהרפות.
לשחרר את הצורך בעשייה, את הצורך להוכיח לעולם מי אני, הצורך להראות שאני שולט במציאות.
ופשוט להתבונן.
להתבונן בתהליכים שהתרחשו בתוכי בשנים שבהן הייתי מוכוון החוצה.
להבין את עצמי – מה הרצונות שלי? מה חשוב לי בחיים?
להרגיש רגשות שלא היה לי זמן לתת להם מקום.
ובעיקר – להקשיב לנשמה שבתוכי.
לתת לה להוביל, להיזכר שיש בנו חלק רוחני גבוה
המגלה לנו את עומק חיינו, אם רק נשים אליו ליבנו.

ואחרי כל זה, לחזור אל העשייה,
כשהפעם,
לא רק העשייה היא זאת המניעה אותנו,
היא רק ביטוי של עומק פנימיותנו.
השמיטה מלמדת אותנו לקחת רגע של נשימה.
'שימו לב אל הנשמה'.