החזון שלנו
על השמיטה
שבעה אמנים שבעה שירים
7 אינסטגרם
פסטיבל אדם אדמה
מיזם היבול המשותף
כנס דה מרקר לכלכלה חברתית
מי אנחנו?
בתקשורת
צרו קשר
3500 שנה של שמיטה
מצוות השמיטה, שעל פיה יש לתת לארץ מנוחה ולחלוק את יבולה, מלווה את העם היהודי מיום קבלת התורה על הר סיני. דומה שלעם היהודי אין עוד מצווה מאתגרת כמצווה זו, שמתווה דרך לכלכלה חברתית אשר חומלת על האדם ועל האדמה גם יחד. עדויות לעיסוק היהודי במצוות השמיטה אפשר למצוא בתורה, בדברי חכמים, בדבריהם של נביאי החורבן והגלות ושל רבני ראשית הציונות. לפניכם כמה מן התחנות לאורך המסע המרתק.

המאה ה- 14 לפני הספירה

מתן תורה

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת - שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר; אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר. שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא, כ"ה).
עם ישראל מצווה לראשונה על קיום מצוות השמיטה, לכשיגיע לארץ. המצווה תתחיל להישמר בפועל רק כ-60 שנה לאחר מכן, אחרי סיום כיבוש הארץ וחלוקתה.

המאה ה-7-8 לפני הספירה

גלות עשרת השבטים

"משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה... לא היו נוהגים איסור עבודת קרקע והשמטת כספים מן התורה... אלא שהשמטת כספים ואיסור עבודת קרקע היו נוהגות בארץ מדברי סופרים ולא מן התורה" (בית הבחירה למאירי מסכת מועד קטן, דף ב').

"גלות עשרת השבטים" הינה תוצאה של תהליך ארוך אשר התחיל עם עליית ממלכת אשור על ארץ ישראל והגלייתם של עשרה שבטים משבטי ישראל, שהיו רוב אוכלוסיית הארץ. היעדרם של חלק משבטי ישראל מאדמת ישראל ביטל את מצוות התורה של היובל והשמיטה. מאז ועד היום, השמירה על מצוות השמיטה היא מתוקף דברי החכמים, ולא של מצוות התורה.

המאה ה-6 לפני הספירה

חורבן הבית הראשון

עם חורבן בית ראשון, יצא עם ישראל לגלות בבל - הגלות הראשונה. ספר דברי הימים קושר קשר ישיר בין הגלות להפרת מצוות השמיטה שקדמה לה:

"וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ: עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה" (דברי הימים ב' פרק ל"ו).
זמן הגלות, שבו הארץ שובתת, עומד כנגד שנות השמיטה שלא נשמרו בשעה שהעם ישב בארצו; כפי שמתאר זאת המדרש: "אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל הואיל ואי אתם משמטים את הארץ היא תשמט אתכם" (מסכתות קטנות, מסכת אבות, דרבי נתן, פרק ל"ח).

המאה ה-5 לפני הספירה

שיבת ציון וחידוש השמיטה

אחרי תחילת שיבת ציון בימי הבית השני, עולה נחמיה לירושלים כמושל העיר מטעם מלך פרס. הוא מכנס את מנהיגי העם בירושלים ומחתים אותם על אמנה לחידוש המצוות, ובהן הפקרת פירות השביעית ו"משא כל יד" - מחילת החובות, שמיטת כספים - כמצווה בתורה.

"וּבְכָל זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים, וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ... וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כָל יָֽד" (נחמיה, פרק י')

המאה ה-4 לפני הספירה

פטור ממס בשמיטה בימי אלכסנדר מוקדון

ימי השלטון היווני על ארץ ישראל יצרו עול קשה במיוחד כאשר היהודים יושבי הארץ נדרשו להעלות מס על היבול בשנות השמיטה. ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס מתאר כיצד פנו היהודים לאלכסנדר מוקדון כדי שיפטור אותם ממסים בשנת השמיטה:

"למחרת קרא (אלכסנדר מוקדון) ואמר להם לבקש (ממנו) מתנות כחפצם. אז בקש הכוהן הגדול שיורשה להם לקיים את חוקי אבותיהם ושתהא השנה השביעית פטורה ממיסים. והוא נתן להם הכול" (קדמוניות היהודים ספר י"א, ח', ה').

המאה ה-1-2 לפני הספירה

שמיטה בימי מלחמות החשמונאים

מלחמות החשמונאים נגד השלטון הסלווקי הקשו את חיי היום יום של היהודים בארץ ישראל. הקושי גדל שבעתיים בשנת השמיטה, הן מבחינת התושבים והן מבחינת כוחות הלוחמים. למרות הקושי, שמר עם ישראל את הלכות השמיטה ולא זרע במהלכה, מה שגרם להפסדים ולבעיות במערך הלוחם. כך מתוארת מלחמת לוסיאס (ליזיש) בחשמונאים: "ואנשים ממחנה המלך עלו לקראתם לירושלים ויחן המלך אל יהודה ואל הר ציון: ויעש שלום עם אנשי בית צור, ויצאו את העיר כי לא היה להם שם אוכל, להסגר בה. כי שבת היתה לארץ: וילכד המלך את בית צור וישם שם מצב לשמור עליה: ויחן על המקדש ימים רבים, ויעמד שם דיק ומכונות וקלעי אש וקלעי אבנים ועקרבים, לירות חיצים וקלעים: ויעשו גם הם מכונות נגד מכונותיהם, וילחמו ימים רבים: ואוכל לא היה באוצרות בהיות השנה השביעית, והנמלטים ליהודה מן הגוים אכלו את שארית האוצר: וישארו במקדש מתי מספר, כי חזק עליהם הרעב, ויפרדו איש למקומו" (ספר מקבים א' פרק ו', מ"ח – נ"ד).

47 לספירה

הלל הזקן מתקן את תקנת פרוזבול

מצוות שמיטת כספים, המחייבת מחילה על חובות שטרם נפרעו עד שנת השמיטה, נועדה לעזור לאנשים שאינם יכולים להשיב הלוואות.

"התקין הלל פרוזבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה עמד והתקין פרוזבול" (ספרי דברים, פרשת ראה).

הלל הזקן, מגדולי התנאים יוצרי המשנה, ראה כי בעקבות המצווה הפסיקו אנשים להלוות כספים, מחשש שמא כספם לא ישוב אליהם. הוא תיקן תקנה הנקראת פרוזבול, שלמעשה עקפה את מצוות שמיטת הכספים, אפשרה הגנה על ההלוואה והחזירה את האמון בין הלווים למלווים.

שנת 135 פלוס לספירה

גזירות אדריינוס - איסור על מצוות שמיטה

אחרי כישלון מרד בר כוכבא, גזר הקיסר הרומי אדריינוס גזירות מרות על היהודים במטרה מובהקת למחוק את זהותם היהודית הבדלנית. עם גזירות אלה נמנתה גם גזירה שאוסרת על קיום מצוות שמיטה. מדרש מאוחר תולה את אובדן מצוות השמיטה בהיעדר מסירות נפשו של עם ישראל לקיום המצווה:

"וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן... וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן, לא נתקיימו בידן..." (מכילתא שמות)

המאה ה-2-3 לספירה

רבן גמליאל - ביטול תוספת זמן על שביעית

הלכה מוקדמת קובעת שעוד קודם תחילתה של שנת השמיטה, יש להוסיף עוד פרק זמן שגם בו יש לאסור על מלאכות מצומצמות, וכך להתחיל למעשה את השמיטה מוקדם יותר.

רבן גמליאל, מן המנהיגים החשובים של תקופת החורבן, ביטל הלכה זו בצוק העתים:

"רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהא מותרין בעבודת הארץ עד ראש שנה" (תוספתא מסכת שביעית (ליברמן), פרק א', הלכה א').

המאה ה-16, צפת

פולמוס בצפת - קניית פירות שמיטה מידי גויים

שנות הגלות הארוכות הרחיקו את עם ישראל מעל אדמתו, ובמשך שנים רבות היו סוגיות השמיטה מונחות בקרן זווית. עם תחילת שיבת היהודים לארץ ישראל בעקבות גירוש ספרד ואירועים אחרים, התפתח יישוב יהודי תוסס בעיר. עם בוא שנת השמיטה, ניהלו רבני צפת דיון הלכתי סוער: האם על הפירות שגידלו חקלאים שאינם יהודים, על אדמת ארץ ישראל, חלה קדושת שביעית או לא?

רבי משה מִטְרָאנִי טען כי על הפירות חלה קדושת שמיטה, בלי קשר לידיים שגידלו אותם. אך רבי יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך" ו"בית יוסף" - ספרי היסוד של ההלכה עד ימינו אנו - חלק עליו:

"ואני יוסף קארו לא נכשרו בעיני דברי החכם הנזכר... ולא נראה לי שיש בראיותיו כדי לבטל מנהג הקדמונים שלא נהגו כן..." (שו"ת אבקת רוכל, סימן כ"ד).

כך סלל רבי יוסף קארו את הדרך ל"היתר המכירה" הנוהג בימינו - מנגנון הלכתי שבו מוכר החקלאי היהודי את שדותיו לאדם שאינו יהודי במשך שנת השמיטה, וכך פוטר אותם מהלכות השמיטה.

אמצע המאה ה- 18

"היתר מכירה" ראשון

הרב מרדכי רוביו, רבה של חברון, היה הראשון שהגה את "היתר המכירה" - מכירת קרקע חקלאית למי שאינו יהודי כדי להתיר את העבודה בה:

"למכור את כרמו לגוי מכירה גמורה וחלוטה, גוף הקרקע ממש, בשטר מפורש לשתי שנים, דהיינו - שנה אחת קודם השמיטה ושנת השביעית עצמה, כמה ששוה זאת הכרם" (שו"ת שמן המור, סימן ד').

שמיטה תרמ"ט - 1889

ה"עלייה הראשונה" - פולמוס ראשון בין רבני אירופה וארץ ישראל

שנת השמיטה תרמ"ט הייתה שנה קשה בתולדות היישוב העברי. חלוצי העלייה הראשונה, שרובם ככולם היו שומרי מצוות, התקשו להתמודד עם מצוות השמיטה, וחלקם הגיעו עד חרפת רעב.

רבני ירושלים, ובראשם הרב יהושע ליב דיסקין והרב שמואל סלאנט, התנגדו נחרצות למציאת דרך לעקוף את מצוות המיטה באמצעות היתר המכירה:

"שנת השמיטה כי באה ואחינו הקולניסתים (בני המושבות) הישרים החרדים לדבר ד' בכל אות נפשם קיבלו עליהם את האיסור אשר יצא מאת חכמי ורבני עיר הקודש לאסור כל עבודה בשדה, האסור בשביעית בלא שום הוראת היתר כלל וכלל. עתה בוא העת הטובה והמוכשרת לנו להקים מצוות הארץ כחוק לבלתי תקיא הארץ את יושביה חלילה". (קול קורא שפרסמו רבני ירושלים)

מנגד ניצבו רבני אירופה, אשר תמכו בהתיישבות החקלאית הצעירה הנאבקת על חייה והתירו את מכירת האדמה בשנת השמיטה:

"תמה אני, הלא למכור הקרקע הוא היתר פשוט, וכל ישראל הדרים בחוץ לארץ נוהגים כן - הן לענין מכירת בכורים והן לענין מכירת חמץ בפסח! והן היהודים אשר יש להם כפרים ושדות בשבתות השנה, ואם כי בהיות ישראל על אדמתם חלילה להם למכר, באשר הבטיח להם השם יתברך "וצויתי את ברכתי" - לא כן בזה הזמן שבעוונותינו הרבים מעט מן המעט אשר יש להם נחלת שדה... והנה אמרתי בפשיטות שטוב להתיר למכור לנכרי" (הרב ישראל יהושע טרונק מקוטנא, שו"ת ישועות מלכו - חלק יורה דעה – סימנים, נ"ג ונ"ה).

השמיטה במדינת ישראל
מאז הקמתו, פועל מערך הכשרות של מדינת ישראל על פי היתר המכירה. חקלאים מעטים מקיימים את מצוות השמיטה בדרך אחרת; מקצתם במסגרת אוצר בית דין - מנגנון הלכתי שמעביר את הבעלות על השדה לידי גוף ציבורי בשנת השמיטה.

למרבה הצער, בוחרים רבים משומרי השמיטה להימנע מיבול תוצרת ישראל בשנת השמיטה, כדי לא להתמודד עם אתגרי שנת השמיטה. עקב צניחה חדה זו בהיקף הקנייה, מפצה מדינת ישראל את החקלאים הישראלים במיליוני שקלים.

מיזם "שנת השבע" ובית הדין הכללי מפעיל בשנת השמיטה תשע"ה פרויקט ניסיוני לדוגמה אשר משתמש בעקרונות אוצר בית דין ומאפשר גידול ושיווק של יבול שמיטה בעלות יסוד, בלי רווחים. שיטה זו, אם תאומץ בידי המדינה, תביא לשמירה לאומית על השמיטה ולהוזלה דרמטית של מחירי הירקות והפירות בשנות השמיטה בעתיד.
עיצוב ופיתוח: arw9 // great minds